אחד בספטמבר בתוצרת הארץ

הבוקר נזדמן לי לשבת בקפה תוצרת הארץ לפגישת חצי-עבודה. בעוד אני יושב ומשוחח, נתקלתי בשתי תופעות מעניינות סביב שולחן אחד:

1. בשעה תשע אפס חמש נשמעה לפתע געיית צחוק. אל המקום שעטו קבוצת אנשים, שהיה נראה כאילו עשו דבר אסור או שמא מעשה קונדס. הם רצו והתחרו ביניהם מי יתפוס את הכסאות הטובים ביותר, התיישבו לבסוף, ורק אז שחררו אנחת רווה משותפת: נפטרנו מהילדים. אחרי העינוי הלא אנושי של אוגוסט, לחות, חניה, קייטנות, אין לימודים ואין גן, הנה סוף סוף האור בקצה המנהרה: 1 בספטמבר. נגמר. החבר'ה יכולים להפסיק לרגע להיות הורים ולשחק קצת בלהיות ילדים – אולי אפילו להזמין שוקו ולחמניה אצל מישל.

2. בעוד האזרחים החביבים יושבים ונהנים מהבוקר, הגיעה במרוצת אופניים אורלי זילברשץ בנאי. היא נעמדה במרחק קצר מהם, ונבחה לעברם בדיחות והלצות על סיום החופש. כבדרך אגב, היא גם הזכירה שחתמה על מכתב השחקנים שלא יופיעו באריאל. אבל זה כבר לא עניין את הלצים. זה היה נראה לי מוזר. האישה סיפרה להם איך סיכנה את מקור פרנסתה, וחשפה את עצמה לביקורת וחרם. שום מילת התייחסות. לא עידוד, לא גינוי, כלום. שדבר לא ייקח מהם את שלוות אותו בוקר.

פורסם בקטגוריה ביקורת, טקסט, כללי, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

תגובה אחת בנושא אחד בספטמבר בתוצרת הארץ

  1. מאת rhisbnwv‏:

    PdkffL ddesllvrlfft, [url=http://cjavfylubgvm.com/]cjavfylubgvm[/url], [link=http://hloungbtwvnw.com/]hloungbtwvnw[/link], http://pmpyvrfhrrea.com/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *