למה אני מסנן אתכם?

בחודשים האחרונים אני מריץ בראשי רעיון. זה קרה בעקבות קריאה של מניפסט ה-micropreneur שהבהירה דבר אחד שלא כל-כך הייתי מודע אליו: שכל עוד אני עובד בשביל לקוחות, אני לא באמת עצמאי. זה נשמע טריוויאלי, אבל בוודאי שמעתם על מישהו שעוזב את העבודה כדי להתחיל משהו חדש, ואז התחיל לקחת עבודות פרילאנס "כדי לשלם את החשבונות" ו… 10 שנים מאוחר יותר, עדיין משלם את החשבונות.

אז מה בעצם אני רוצה? האם המטרה היא לא לעבוד עם לקוחות? התשובה במקרה שלי היא לא. אני אישית אוהב לעבוד עם לקוחות, אין לי בעיה לנהל אותם, אמנם לעבוד מול חברות ישראליות זה לא פיקניק, ובטח שלא גביית תשלומים מול ארגונים בארץ, אבל ככלל עבודה עבור לקוחות היא מפרה, מביאה למיקוד גבוה, מונחה היטב ע"י מבחן המציאות, ובסוף הדרך מחכה גם שכר.

אז מה שאני רוצה זה בעצם לעבוד על הפרוייקטים שלי. אבל מכיוון שאני צריך גם להתפרנס מהם, הפעם לא מדובר בפרוייקטי אמנות או אקטיביזם גרידא, אלא בדברים מסחריים. אין זמן טוב מזה: חסכתי ושמתי קצת בצד, התנסיתי והתלמדתי בסוגים שונים של איור, עיצוב, תכנות, אנימציה, כתיבה, שיווק, יש לי ילדה קטנה שאוהבת לשמוע את הסיפורים שלי ולשחק את המשחקים שלי (אבל פחות), ובת זוג תומכת, שמוכנה לסבול את המשמעויות של מה שאני עושה.

כרגע אני מתמקד בשני תחומים עיקריים: כתיבת ואיור ספרים (שני ספרים בקנה, אחד "המפלצת מה יגידו", ספר באנגלית, למבוגרים וקצת לילדים, והשני "מונו וקוקית", שם זמני, על הרפתקאותיהם של ילדה ובובתה הפרוותית) ויצירת משחקי וידאו, בעיקר סביב פלטפורמות מוביליות דוגמת טאבלטים וסמארטפונים (הוצאתי שני משחקים, השני, 'Burning Things', משחק לילדים קטנים, יצא לאפ-סטור ממש בימים האחרונים).

המשמעות של כל זה היא שעכשיו, והפוסט הזה בעצם משיק את התקופה הזאת באופן רשמי, אני לא זקוק לאנשים שמכירים אנשים שצריכים תכנות, אתר, אפליקציה, אנימציה, ייעוץ אינטרנטי או משחק. לכן, אם אתם שייכים לקטגורייה הנ"ל, אני כבר לא צריך אתכם. לפחות לא באופן שהייתם נחוצים בו קודם.

אני מנסה לחקור לעומק את האפשרויות שלי כיוצר עצמאי. עצמאי – לא מתוך חוסר רצון לעבוד עם אחרים, למעשה אני ממש רוצה לעבוד עם אחרים (פירוט בהמשך), אלא מתוך הבנה של מגבלות הזמן והמקום שלנו בעולם, ונסיון להגיע לדרכי הבעה אמיתיות וחדשות. אחד מהדברים שהמניפסט הנ"ל העביר יפה זה את הצורך להתנתק מהשאיפה לעשות את זה בגדול, אלא להבין שאתה בונה לעצמך מקצוע, מקום עבודה ומקור פרנסה.

זה המון מילים גדולות, אבל המשמעות היומיומית היא שאין לאן לברוח – אני קם בבוקר וממשיך לעבוד על הספר, ואם יש לי בלוק, אז אני יכול לעבור לתכנות, וכשאני מסיים משהו משמעותי, לאייר את הדמויות למשחק, אבל בסופו של דבר אני בתוך הלולאה של הדברים שלי, של סה"כ הרעיונות והמאמצים, ולא בורח למקום אחר.

נשאלתי מה הבעיה לעבוד בין פרוייקטים עבור לקוחות, להחליט על חודשיים, לדוגמה, של עבודה על מוצר עצמאי ואז לחזור לפרוייקט נוסף. הבעיה בצורה כזו (שניסיתי בעבר) היא שבמרווח בין פרוייקטים קשה להספיק ליצור תהליך שלם, ומצאתי את עצמי מצפה לטלפון מהלקוח שיבוא ויגאל אותי מהייסורים. טלפון כזה מיד יוצר תחושת חיים, לוח זמנים מוגדר, תקציב, כל הדברים שקשה כל-כך ליצור לבד.

אבל בעוד אנחנו מתאמצים ליצור מסגרות קשיחות שיתנו לנו כביכול חופש בתוכן, אנו מתעלמים מהמסגרת הקשיחה האחת – הזמן שלנו על הכדור. לא, הכוונה היא לא ליצור מתוך הפחד מהמוות, אלא בסה"כ בהשראתו.

עכשיו אני צריך אתכם – לא בתור בעלי תפקידים במשרד פרסום, אלא בתור אתם עצמכם. זה יכול לקרות בשתי צורות: או שאתם יכולים לשתף איתי פעולה, כי אתם מאיירים, מעצבים, מתכנתים, כותבים, או אנשי שיווק.  או שאני צריך שתקנו את המוצרים שלי. שלי זה לא רק במובן הספציפי – לא בטוח שאתם אוהבים משחקים, ואולי אין לכם סמארטפון, ולא בטוח שיש לכם ילדים (אם כי בוודאי למכריכם), זה במובן של לקנות יצירה מיקרו-עצמאית. כשאתם מורידים משחק באייפון, חשבו אם אתם משחקים, או משוחקים, על-ידי מנגנוני השיווק האגרסיווי, התאגידים הגדולים, דיסני פינת דורה. כי מאחורי כל מותג שכובש את השוק בכוח הזרוע והכסף, יש המון עצמאים שמנסים ליצור ללא משאבים גדולים.

השבוע ישבתי בגינה עם חברי גיל שבא מלונדון לביקור. דיברנו על טכנולוגיה, משחקים, אפליקציות, ומה לא. בשלב מסוים הוא הביט למעלה ואמר – כמו העלים האלה. אני מקווה שאצליח, בדרכו המוזרה של העולם – ליצור משהו שהוא קצת כמו העלים האלה, ושבדרך אלמד להיות העלים האלה.

נספח: הזנב הארוך ואמצעי ההפצה הדיגיטליים

אני לא ארחיב כי נכתב על כך הרבה, אבל בקצרה, אסביר על המציאות הלא פשוטה של הפצת תוכן בעולם הדיגיטלי. אם בעבר היינו צריכים ללקק לזמורה ביתן כדי להוציא ספר, ואח"כ לסטימצקי כדי למכור אותו, או לפנות בכסף רב מקום על המדף לאלבום מוסיקה או משחק וידאו, הרי שהיום אנו יכולים להפיץ את התוכן שלנו ביעילות ומהירות מדהימות. כתבתם ספר? אתם יכולים למכור אותו מחר באמזון בפורמט דיגיטלי, ללא השקעה עצמית. בניתם משחק? אתם יכולים למכור אותו באפ-סטור של אפל בקלות די גדולה ובהשקעה מינימלית. אלא שכאן גם הבעיה: העולם הדיגיטלי מופצץ בתכנים מכל הסוגים, וגם אם אתם יוצרים מוצר איכותי מאד, ומשקיעים בו הרבה יותר מהממוצע, הוא ייטמע בין מיליוני מוצרים על המדף הוירטואלי. למעשה, מי שמפרסם אפליקציה חדשה, יכול לצפות למספר חד-ספרתי של רכישות ללא פרסום. וכשכל רכישה היא בסכום של בין דולר אחד לחמישה (במקרה קיצוני) – הסכומים המצטברים הם קטנים מאד.

אז איך נוכל להצליח להגיע לשוק שלנו בכל-זאת? זה יכול לקרות על-ידי שיווק בכל האמצעים הצנועים העומדים לרשותנו, רשתות חברתיות, בלוגים, פה לאוזן, אתרי סקירות, אתרי נישה ועוד. מחקר הראה לאחרונה שרוב המפתחים העצמאיים מרוויחים עד 30 דולר בכל תקופת 'חייהם', כך שאם אתם כושלים, אתם לא לבד. המטרה, אם כך, היא לנסות לצוף מעל ה-90% הכושלים, כך שנוכל למצוא קצת חמצן למעלה. אם נצליח להגיע לכמה עשרות מכירות, נוכל להופיע במקום כלשהו ברשימה, ואז נוכל אולי על בסיס זה לטפס עוד טיפה למעלה, אולי לטופ 100 בקטגורית משחקים לילדים.

חשוב מאד ליצור תוכן איכותי. השחקנים הגדולים יכולים להרשות לעצמם למכור זבל, אבל אנחנו מחכים להזדמנות לפרוץ קצת למעלה. מפתחים רבים טוענים שבלתי אפשרי להיבחר ע"י אפל לקטגוריית ה'חדש וראוי לציון' היוקרתית, אבל עלינו לשאול את עצמנו, האם אנחנו מתאימים לשם? האם המעטפת הגרפית שלנו טובה מספיק כדי להיות featured ממש בעמוד הראשון? אפל אולי תשמח למכור זבל של דיסני, אבל גם הזבל הזה ייעטף היטב.

פורסם בקטגוריה מיקרו-יזמות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *